גמרא קידושין

רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה. ביאור החיסרון מצד עדי קיום מה בין רצון לכוונה והיכן צריך עדי קיום.

שיטת הרמב"ם בקידושין שצריך לתת לאשה הנאה. לעומת הרא"ש שמצריך נתינה לאשה.

קושיית המשנה למלך ותירוצים עליה. דיון בגדרי הכלל "גיטו וידו באין כאחד" וההשלכות לגבי קנין קרקע, הקדש של גזל וקידושין בגזל.

שיטת הר"י מיגאש שמשכון נקנה רק בכסף, וביאור השיטה.

תפקיד העדים בקידושין - עדות של קיום או עדות של בירור? והשלכות למעשה - האם צריך ליחד עדים? האם צריך דווקא עדים או שמספיק 'אנן סהדי'?

א. התקדשי לי במשכון אינה מקודשת - ביאור החיסרון במשכון. ב. ביאור קניין שיעבוד.

א. קניין חליפין בגוי וכתיבתו בשטר. ב. קנין מדין עבד כנעני

הרמב"ם ובעל העיטור חולקים בדבר, הרשב"א נוטה לדעת הרמב"ם שמקודשת. השו"ע מביא מחלוקת כזו, והאחרונים דנים האם מחלוקת זו היא אליבא דהרמב"ם, או אותה מחלוקת בדיוק. שורש המחלוקת: מה החילוק בין קנייה למכירה בעניין רצון הבעלים.

האם יש צורך במתנה על מנת להחזיר בתנאי כפול, ובעניין תנאי כפול

בכל קניין רגיל צריך דעת מקנה כדי שיחול הקניין, בקידושין יש דין מיוחד (גזירת הכתוב) שצריך גם דעת לעצם חלות הקניין וגם דעת למעשה הקניין. [בדקות הראשונות יש חלקים מקוטעים]